החלטה בתיק בב"נ 29307-11-12

1)      מונחת בפניי בקשה למתן צו להריסת מבנה שגודלו כ - 400 מ"ר הנמצא בשטח חקלאי לפי תמ"מ 2 מחוץ לתוכנית המתאר של הכפר בוקעתא באזור "עמק היעפורי" שבצפון הארץ וממוקם ב - נ.צ. 757931/68133 (להלן : " המקרקעין ") . גודלו המקורי של המבנה היה 40 מ"ר כאשר ברבות הזמן נתווספו לו שתי קומות , אשר גודלן הכולל הינו כ - 360 מ"ר .

2)      בתאריך 11.10.2009 נשלחה אל משרדי המאשימה תלונה  לפיה המבנה הוקם על ידי תושב הישוב בוקעתא בשם עמאד מחמד עמאשה ז"ל (להלן : " המנוח ") . לאחר שהמנוח נחקר במשרדי המשיבה הבהיר המנוח כי המבנה נבנה על ידי אביו , וכי הגיש למשיבה בקשה למתן היתר בנייה למבנה שמספרו 209/198 וזאת נוכח מצבו הרפואי הקשה של האב , אשר נכון ליום הגשת הבקשה איננו כשיר להישפט בבית-משפט נוכח מצבו הרפואי הקשה . בתאריך 17.3.2010 הלך המנוח לעולמו לאחר שנהרג בתאונת דרכים , ולפיכך עותרת המשיבה בבקשתה להורות על הריסת המבנה בהתאם להוראת סעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה , התשכ"ה - 1965 מאחר ומדובר במבנה אשר נבנה על קרקע חקלאית בניגוד להוראות סעיפים 204(א)+(ב) לחוק התכנון והבנייה . במהלך הדיון בביהמ"ש הבהירה ב"כ המשיבה כי עסקינן במבנה אשר נבנה על גבי קרקע חקלאית מחוץ למתחם הישוב ולפיכך הסיכוי לקבלת ההיתר הינו קלוש . אי לכך , מדגישה ב"כ המשיבה כי קיים אינטרס ציבורי בהריסת המבנה אשר מלכתחילה נבנה בניגוד גמור להוראות הדין .

3)      המבקשים הבהירו בבקשתם לעיכוב צו ההריסה כי מדובר במבנה נטוש אשר עבר לבעלותם בתאריך 29.6.2010 בהתאם לצו ירושה אשר ניתן על ידי ביה"ד הדרוזי ביום 29.6.2010 . לטענת המבקשים , אשר הינם יורשי המנוח על פי צו ירושה אשר ניתן על ידי ביה"ד הדרוזי ביום 29.6.2010  , הרי שבמהלך תקופת חייו של המנוח הם עצמם לא היו מודעים לכך שהמבנה נבנה על ידי המנוח בלא היתר מתאים , ולפיכך הם שכרו את שירותיו של מהנדס בניין על מנת שיפעל אל מול המועצה המקומית מג'דל-שמס לצורך קבלת היתר בנייה למבנה על מנת שימש לצורכי תיירות . אי לכך , עותרים המבקשים בבקשתם להורות על עיכוב ביצוע הצו עד לאחר שתינתן החלטת בוועדה המקומית לתו"ב בכל הנוגע לבקשת ההיתר אותה הגישו .

דיון והכרעה :

4)      סעיף 212(5) לחוק קובע , כי " מי שביצע את העבירה איננו בר עונשין בנסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית" . לא אחת נקבע , כי אין די בקיומם של תנאי סעיף 212 לחוק לצורך הוצאת צו הריסה ללא הרשעה , אלא יש צורך באינטרס ציבורי חשוב במקרה שכזה להריסת המבנים . לעניין האבחנה בין צו הריסה לפי סעיף 205 לחוק מבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה על פי סעיף 212 לחוק, הרי לעניין צו הריסה על פי סעיף 212 לחוק יש צורך באינטרס ציבורי חשוב להוצאת צו הריסה ללא הרשעה. לעניין זה יפים קביעותיו של ביהמ"ש העליון בעניין ע.פ. 3490/97 אליהו יצחק נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פד"י נב'(1) 136 בעמוד 141 :" תכליתו של צו הריסה לפי סעיף 205 הנ"ל היא להחזיר את המצב לקדמותו ולסלק מבנה שהוקם תוך הפרת החוק לבל יימצא חוטא נשכר, בעוד שתכליתו של צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל היא שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. לא בכדי מדבר סעיף 205 הנ"ל ב"אמצעים נוספים" לענישתו של עבריין בנייה ואילו סעיף 212 האמור מדבר ב"הריסה ללא הרשעה" לאמור שאין בה משום נקיטת אמצעים כנגד עבריין בנייה אלא בהסרת "מכשול" לרבים במובן הרחב של המושג. צו הריסה לפי סעיף 205 לחוק התכנון מכוון כנגד העבריין בעוד שצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק האמור מכוון כנגד "ה"מבנה" שהוקם שלא כחוק" .

5)      כאשר מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה על המשיבה להוכיח כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של "עניין ציבורי" חשוב כאשר בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים תומכים         בהתנהגותו . צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי ה"עניין הציבורי" גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד . העובדה שהמבנה נשוא הבקשה הוקם ללא היתר מהווה תנאי יסודי לסמכותו של בית המשפט.

6)      עצם הקמתו של המבנה שלא כחוק מהווה שיקול נכבד להריסתו , ברם ככלל לא יהיה די בשיקול זה לבדו כדי להכריע את הכף בזכות מתן צו הריסה ועל בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין מחייב העניין הציבורי את הריסת המבנה. על מנת להצדיק מתן צו הריסה על בית המשפט לבדוק כל מקרה לאור נסיבותיו מול הנסיבות הייחודיות של המקרה , ובפרט לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר וכי אין להתיר התרחבות אנדרלמוסיה בכל הנוגע לחוקיות הבנייה (ראה :  רע"פ 3460/94 מאדי עלי סואע ואח' נגד מדינת ישראל ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז צפון , דינים עליון(לו') 359).

7)      יהיו איפוא מקרים שבהם יגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך שבנסיבות מיוחדות למקרה עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר", יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו למניעת "האנדרלמוסיה" שיוצרת בנייה ללא היתר ויהיו מקרים שבהם תמצא ההצדקה למתן הצו ב"מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק. ברם, על מנת להגיע לכלל המסקנה האמורה על בית המשפט לאמת כנגד השיקולים "הציבוריים" האמורים שאינם מהווים כמובן רשימה ממצה - את השיקולים "האישיים" של המתנגד להריסה, ומטבע הדברים, שתהיינה בודאי נסיבות שבהן יגברו השיקולים "האישיים" על השיקולים "הציבוריים" והמבנה שהוקם שלא כחוק לא ייהרס (ראה : ע"פ 318/81 ג'רסי נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) , 679) .

8)      בענייננו , אין חולקין כי מדובר במבנה אותו בנה המנוח שלא כדין בשטח ספר חקלאי כאשר על פי דו"ח מפקח הבנייה מיום 13.11.2012 מדובר ב"שלד" של מבנה בן שלוש קומות (בלא טיח) אשר איננו מאוכלס ואשר בנוי בשטח מוזנח ורווי קוצים . מהדו"ח אף עולה כי המבנה נבנה לאחר שהמנוח רכש את הקרקע ממשפחה אחרת ממג'דל-שמס , וכי בקרב בני משפחת המנוח מתנהל סכסוך כספי ביחס לרכוש אותו צבר המנוח ח בימי חייו , לרבות הזכות לעשות שימוש במבנה דנן . עם זאת , המבקשים הבהירו כי הינם פועלים באופן קונקרטי להכשרת המבנה באמצעות פניה יזומה אל הועדה המקומית לתו"ב - עובדה אשר לא נסתרה על ידי ב"כ המשיבה .

9)      בשוקלי על כפות המאזניים את עצם הגשת הבקשה למתן היתר אל מול הסיכוי הנמוך לאישורה , וכן גם את הפן הציבורי של המקרה , דהיינו בניית מבנה באופן בלתי מפוקח ובלא היתר מתאים בתוך שטח ספר חקלאי , אל מול טובתם האישית ורווחתם הכלכלית העתידית של המבקשים מהמבנה , הרי שברי , כי השיקולים הציבוריים גוברים במקרה דנן על פני שיקוליהם האישיים של המבקשים ותועלתם הכספית העתידית מהמבנה אותו בכוונתם להסב לשמש כמבנה תיירותי , וזאת חרף הנסיבות הטרגיות של משפחת המנוח אשר איבדה את אב במשפחה בדמי ימיו .

10)  לפיכך , הנני דוחה את הבקשה , אולם עם זאת הנני מורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה למשך שישה חודשים מהיום על מנת לאפשר בידי המשיבה להשלים את החלטתה הסופית ביחס לבקשת המבקשים למתן היתר הבנייה .

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: